סיפור מתוך הגיליון

שבת בבוקר. השכן שלי גזם את השיח המטפס שלו. לשכן שלי יש שורשים בריטיים. הוא למד באנגליה משפטים או ראיית חשבון. בסביבות גיל שישים הוא פיתח עניין מסוים בגננות. השכן שלי אינו גר בדירה הסמוכה אלא בפנטהאוז שבבניין ממול. אני שכבתי על הספה בסלון וקראתי לי ספר. האם זה מקרי שקראתי פול אוסטר? האם זה מקרי שבדיוק ברגע בו הסרתי מהשכן את מבטי צנחו הוא והמזמרה הקטנה והאדומה שלו מטה, שבע קומות?

מה שקרה בהמשך היה צפוי. צווחה, כנראה של אשתו, אחריה צווחות צעירות, כנראה הבנות, בעקבותיהן שכנים סקרנים מהבניינים הסמוכים וסתם צווחנים לעת מצוא. דקות ספורות לאחר מכן, כשהצווחות שככו, כלומר נעשו המולה דואבת, צקצוקי תדהמה, אנחות רחמים ואפילו, זעיר פה זעיר שם, הכאות על חטא - פילחה את האוויר צפירת האמבולנס. כיוון שהשעה היתה אחת-עשרה בבוקר, בשבת, אפשר לומר שזה החריד את השכונה, אבל השכונה היתה כבר נתונה במצב עמוק של חרדה. על כל פנים, היה זה ללא ספק רעש חריג באופיו ובעוצמתו.

האמת היא שהמהירות היתה חשובה יותר לכבוד המת, שהמזמרה האדומה ננעצה עמוקות בבשר ירכו, מאשר להצלתו. לא היה לו סיכוי. מהקומה השביעית אל האספלט המתפורר של מגרש החנייה עם מזמרה בירך... הכל נעשה במהירות. מהירות מתנצלת, מהירות שמבקשת לחסוך מן האחרים את הזוועה, מהירות שמתחשבת בהורים לילדים, בהילות שסילקה בשניות אחדות את המפגע.

אנו השכנים נותרנו במבוכה. לפחות אני. לפנטהאוז היה מעקה מוגבה. השכן צריך היה להתאמץ מאוד כדי ליפול. לרצות ממש. אבל תמיד קיים ספק, אולי התחשק לו לקטום איזה ענף סורר, אולי שאיפתו לשלמות היא שהיתה בעוכריו, היא-היא שהביאה עליו את קצו. אני העדפתי את האפשרות הזאת. אני מעדיפה אפשרויות עם לקח. אני אוהבת ללמוד משהו מן האירועים, משהו שניתן להימנע ממנו, להיזהר מפניו, אולי אפילו משהו שניתן לנסחו ככלל, אותו כלל שרופא השיניים שלי חוזר עליו תמיד מחדש: אויבו של הטוב הוא הטוב מאוד.

אבל אני מתעקשת. לדעתי אין סיבה למין סהר שחור, מתכתי ובולט לעין בין הכתר לחניכיים. זו כלל אינה שאלה על היחסים שבין הטוב לטוב מאוד. או שזה כתר שעשוי כמו שצריך או שזה פארש. לכנות את זה "טוב" זה לעג לרש; גם כי אין לי כסף לבזבז על כתר אחר עוד שנה-שנתיים וגם כי ברור שהכתר הזה אינו עומד בשום מבחן אסתטי.

בלילות קשה לי להירדם. אני מרגישה את השיניים צונחות בזו אחר זו, מתנגשות באספלט של מגרש החנייה, כמו גשם של שכנים.

תוכן הגיליון